כדורים פורחים (מדור קו"ח)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 9:09

    על מתן הקול, או במקרה זה התמונה, לעניין כל-כך חשוב.
    מכיוון שאני אדם של מילים, אמליץ על שני ספרים. האחד חשיכה נראית של ויליאם סטיירון והשני דמון של צהריים של אנדרו סלומון (שכתבתי עליו כאן: http://www.notes.co.il/carmi/5503.asp).
    דרך אגב, החתול גם עוזר…קצת.
    והבלוג מקסים, כמו שכבר כתבתי.

  • אבי לן   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 9:33

    שמתי לב שעבר זמן מאז הפוסט הקודם. הנחתי שאת בסוג של דיכאון. שמחתי לפתוח את הבוקר ולראות ממך סימן חיים.
    הפוסט מקסים, אלא מה.
    קיבלת כאן המון אהבה, בשטח-האש הזה ששמו "רשימות". האם היא הגיעה אליך? האם היא יכולה להגיע אליך? איך גורמים לאהבה שאת מקבלת מבחוץ להיכנס אל הדיסקט הפנימי?

  • נתנאל   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 10:33

    זה ללא ספק הקומיקס הישראלי הטוב ביותר שקראתי בזמן האחרון – יש לך אומץ וההצצה הזאת לחייך ממכרת. אמשיך לעקוב. יש תוכניות להדפסה על נייר בהמשך?י

  • moon   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 10:45

    את אמיצה, מוכשרת ויפה. ומעבירה רגש ואת עצמך עם המילים ועם האיורים הכל כך, כל כך שלך.
    את נוגעת בכולנו שבאים לקרוא אותך ורוצים עוד ועוד, ומוצאים חלקים מעצמם בך וגם אם לא.

    כמי שלא ממש התחברה למדיום של סיפור-תמונה מאד (קוראת לאט לאט רק את MOUS של ארט שפיגלצן – והוא נפלא מצמרר ונוגע) את מצליחה מבלי מאמץ כך נראה להכניס אותי לנבכי העולם הדימויי הזה בכיף ועונג גדולים מאד!

  • moon   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 10:46

    היוצר של MOUS הוא ארט שפיגלמן.
    לינק על הספר:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Maus

  • מאזינה ברקע   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 13:47

    את מספרת סיפור מרתק, ועושה את זה בכישרון רב.
    תודה על האומץ לדבר על משהו שלא רבים עוסקים בו.

  • רונן   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 15:00

    את עושה את זה בגדול! את הכל – ציורים ומלל! ונו שאיזה מו"ל בר-מזל יכנס לכאן. מאמין שהתגובות המפרגנות יתנו לך כח לאינסוף פוסטים נוספים ואולי אף יגייסו אותך למיזמים חדשים. ודיר בלאק! גם שכשתהי מפורסמת ותצחקי על פיבן כל הדרך אל הבנק שלא תשכחי את אבא של החבר של נונה ומדי פעם תתקשרי בערב לברר שאלה בדקדוק. אוהבים אותך

  • רונן   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 15:06

    את עושה את זה בגדול! הכל – מילים ומלל! ונו שאיזה מו"ל בר מזל יכנס לכאן! מאמין שהתגובות החיוביות יביאו אותך למיזמים נוספים ודיר בלאק! גם כשתהיי מפורסמת ותצחקי על פיבן כל הדרך אל הבנק, שלא תשכחי את אבא של החבר של נונה ותתקשרי מדי פעם לברר שאלה בדקדוק. י

  • עידן רבי   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 16:23

    נורא אהבתי את הפוסט הזה ובכלל. יש לך קו נהדר וקול יחודי. בקיצור, ממש מקסים.
    מצטרף להמלצה של נעמה על "חשיכה נראית". ספר קטן אבל מדהים.
    תמשיכי לאייר ולכתוב.

  • לימור קרן   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 21:25

    אורית, את מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש.
    כמה אומץ, כנות ויופי יש בבלוג הזה.
    שילוב מצויין של טקסטים משובחים ואיורים נפלאים… פשוט להתמוגג
    תודה לך

  • נסיון   ביום 21 בנובמבר 2006 בשעה 10:59

    נסיון 123

  • אורית עריף   ביום 21 בנובמבר 2006 בשעה 11:30

    כתבתי אתמול בלילה, וזה לא עלה לאתר. אני מנסה שוב:
    נונה ישנה. ינון עם הלפ-טופ שלו, עובד… אני פה למטה בסטודיו קוראת אתכם ומרגישה מאוד מחובקת (כן אבי, פרור לחם מוזהב שכמותך, הדיסקט הפנימי בקליטה). אני רוצה לכתוב לכם ומתקשה למצוא ניסוח מתאים. מה, עוד פעם לכתוב תודה? בזה מסתכם אוצר המילים שלי?! נראה לי, שבמקרה הזה כן. אז תודה. תודה גדולה. תגובותיכם משמעותיות מאוד עבורי.

  • אני   ביום 21 בנובמבר 2006 בשעה 16:30

    כמו כל דבר שבא מכנות אמיתית ואהבה, את תהיי הפרוזאק של אנשים אחרים. רק תמשיכי. אל תעצרי. את עושה דבר חשוב ורק את יכולה לעשות אותו. בהצלחה.

  • סנדי ש.   ביום 21 בנובמבר 2006 בשעה 19:08

    מקסים!

  • יואב   ביום 24 בנובמבר 2006 בשעה 18:00

    הבנתי שגם לך מגיע אחד.
    עברתי בסביבה, אז נכנסתי להגיד.

  • אמיתי סנדי   ביום 26 בנובמבר 2006 בשעה 11:49

    כתוב ומצוייר יפה.
    כמה הצעות:
    א. לעבוד ברזולוציה גבוהה כדי שיהיה אפשר להדפיס יום אחד
    ב. לנסות לספר את הסיפור יותר על ידי התרחשויות ופחות ע"י קריינות. הפרקים עד עכשיו היו כלליים, ונשארים ברובם ברמה של יומן מאוייר.
    רק במקרה אחד, הרצף עם הבור, התמונות הן אלה שלוקחות פיקוד ומובילות את הסיפור.

  • לבריאות   ביום 26 בנובמבר 2006 בשעה 11:51

    במשוואה
    את-פסיכולוג- פסיכיאטר- פרוזק
    מי עושה למען מי?
    מי נפגע ממי?
    גם הפסיכולוג החכם ביותר כשהוא לוקח
    300 ש"ח לשעה ושולח אותך לקחת תרופות ממכרות
    למעשה מוליך אותך שולל
    על מנת לשרת את טובתו
    ואולי גם קצת לעזור לך
    חוג טאי צי ב180 ש"ח לחודש
    יעזור פי 100
    הקומיקס מקסים

  • אחד שלוקח כדורים.   ביום 26 בנובמבר 2006 בשעה 13:36

    חוג טאי צי לא יכול לפתור חוסר איזון כימי במוח.
    כדורים, על כל מגרעותיהם, מצילים חיים, פשוטו כמשמעו.

  • נועה   ביום 26 בנובמבר 2006 בשעה 16:10

    ומאוד מזדהה
    אחלה בלוג וקומיקס

  • אחת   ביום 26 בנובמבר 2006 בשעה 16:29

    העברת באיור וטקסטים ישירים ופשוטים את החיים של רבים מאיתנו. אולי זה לא מנחם, לדעת שקורותיך אינן בלעדיות לך, אבל אולי תשאבי עידוד מזה שביטאת אותם בדרך יחודית ומרגשת. אחזור לכאן הרבה אני כבר יודעת.

  • יעל   ביום 2 בדצמבר 2006 בשעה 20:52

    עצה ממשתמשת ותיקה בseroxat :)
    זכור לי שבהתחלה היו חודש חודשיים של בחילות, נדודי שינה וכו' אך זה עובר והכדור *עובד* וממלא את תפקידו בחן גדול. בימים אלו אני מפסיקה בהדרגה לקחת את הכדור, אחרי 7 שנות שימוש יפות. כמוני, אני מקווה, את תגיעי לנקודה בה את, מי שאת, עבר כל כך הרבה גלגולים, גדילה, שקיעה, פריחה וגילוי עצמי [שמאלצי ככל שזה ישמע] שיגיע יום ואת פשוט תדעי שאת עומדת על רגלייך ולא על רגליי הכדורים. את תדעי שאת לא צריכה אותם יותר. שאת יכולה להישען על עצמך, ולא על הכדורים, יותר. :)

  • יעל   ביום 2 בדצמבר 2006 בשעה 20:53

    נ.ב.
    מה עם להוציא לאור את כל מה שכתוב [ומאוייר] כאן? לכי על זה.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*