קו, כתם וגרעין רוחני

את הציור הראשון, בקו של טוש סגול, ציירתי כשהייתי בת אחת עשרה.

יש לי גם עבודות צבעוניות יותר מהגיל הזה אבל הרישומים האלו של נשים או ילדות הצטברו בהמוניהם בבית של הורי, בבית סבתי, במחברות שלי, בכל מקום.

העבודה הזאת מתוך הסדרה "שחור על גרמנית" היא עכשווית.

חברתי האמנית הנהדרת והמטפלת באמנות נונה אורבך טבעה את המושג "גרעין רוחני", וכך היא כותבת עליו בספרה "סטודיו טוב דיו":

"הגרעין הרוחני של היוצר והיוצרת מושתתים על הארכיטיפים התרבותיים שירשו מאבותיהם.

המונח "גרעין רוחני" מכיל את תמצית הווייתו של היוצר. טביעת אצבע זו ניכרת בפעולותיו, בדימוייו, במחשבותיו וברגשותיו כפי שהם מנכיחים את עצמם בעשייה בחומר. לאורך השנים שמתי לב שלכל בן אנוש מורשת משולבת וייחודית של העדפות ופעולות המשאירות סימנים חזותיים אופייניים על נייר, בחמר, בעץ, על בד וכו'; הן מבטאות את טביעת האצבע הייחודית לאותו אדם. סימנים אלו הם שזירה מופלאה בין האישי לאוניברסלי באין־סוף וריאציות. אותה חתימה ייחודית תתפתח ותתעשר לאורך חיי האדם, אם רק תינתן הרשות וההזדמנות לכך.

אני קוראת לתופעה ייחודית זו הגרעין הרוחני של היוצר/ת.

כאמור, סימני הפעולות המתגלמים במקצבים, באיכויות קו, בקומפוזיציות, בבחירות צבע ובדגמים הם מעין מפה הנוכחת מראשית קיומנו, מרגע שתינוק מתחיל להשאיר סימנים על סביבתו."

הוצאת רסלינג 2019 , עמוד 39-40

/

כשאני מסתכלת על שני הציורים אני מבינה על מה נונה מדברת.

נראה שמה שהעסיק והפעיל אותי כילדה ממשיך ומתקיים בגלגול דומה-שונה גם יותר מארבעים שנה אחרי:

הנושא, הצמצום הצבעוני והדומיננטיות של הקו.

המאייר והסופר ירמי פינקוס, שהיה אחד המורים הדומיננטיים שלי בתואר הראשון, אמר שכל מאייר או צייר אפשר לקטלג אם הוא אמן של קו או של כתם. בין אם ירמי צודק או לא אני מרגישה שאני מאיירת של קו. אפילו כתמי השיער השחורים של שש הנשים מאוד גרפיים, כאילו קו שחור שהתעבה מאוד.

לאחרונה אני משתעשעת באיור כתמים מימיים, נזילות שקיפויות… אני מתה על זה ומרותקת מהתנועה בין מה שבשליטתי לבין מה שלא, כמו כאן, בעבודה נוספת בסדרה "שחור על גרמנית".

ועדיין, מבט נוסף בעבודה מגלה שהקו הוא הבסיס: הוא אחראי על הדימויים ועל הקומפוזיציה. הכתמים הם שכבה שניה שלפעמים משרתת את הקו, לפעמים "מחבלת" בו אבל אין ספק מי פה הבעלבית.