להיניק או לא להיניק (מדור כאן ועכשיו)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שחר   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 8:11

    מצוין ומצחיק מאוד!

  • שמרית   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 8:19

    האח הידד!! איזו דרך נפלאה לפתוח את הבוקר לאחר ייסורי כיפור (כן, אני צמה). נפלא נפלא. גם אני הינקתי את שלושת ילדיי..לא היו לי לבטים אם כן או לא אך מזדהה עם כל התחושות.. האיורים המופלאים משרטטים בעדינות את שלל צבעי הקשת של הרגש..הבלוז של החיים.
    כל כך אוהבת את ההומור שלך, מחייה נפשות! אהבתי כל כך את עיצוב התסרוקת במסעדה..את "אפשר שלוק" של הילדה הרעבתנית שם בצד..את החלילנית הדדנית…וגם את הרגעים הקודרים ש-מה לעשות-קצת קשה לצחוק מהם.
    עלי והצליחי! רעיון נוסף לפוסט (ממש ממש לא מקורי אבל עדיין רלוונטי): תוגת החגים והזמן החולף. מה דעתך?

    • אורית עריף   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:35

      איזה כיף שפתחתי לך טוב את הבוקר…
      תודה על הרעיון לפוסט. במקרה הזה (קומיקס אוטוביוגרפי) זה לא יתפוס כי… אין לי תוגת חגים וזמן חולף. יש לי מספיק תוגות אחרות, את יודעת…

  • סמדר   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 8:25

    מעולה! חכם, אמיתי ומאוייר להפליא!

  • טל נאמן   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 8:34

    גדולה! השילוב הקדוש של אינטיליגנציה, רגישות חדה, כשרון מופלא והומור עצמי…
    אוהבת את העבודות שלך כל כך!
    את הפוסטר של טבעון אולי אפשר להציע למועצה? :-)
    לעומת זאת לא הייתי בוחרת לשווק משאבות חלב עם ה"בלי מילים" אבל נקרעתי מצחוק מלא הזדהות

    • אורית עריף   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:36

      תודה מותק. ופוסטר בחסות המועצה?! פחחחח

  • ניצה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:01

    פשוט נפלא!

  • דודה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:06

    חיכיתי וחיכיתי ושמחתי לראות שסוף סוף נולד פוסט חדש. כמה אור ושמחה שהביא אבשלום איתו… תרתי ורבעי משמע…אהבתי כל מילה וכל איור. אין עליך! נפתחת ומשתבחת מקטע לקטע. מחכה לביצוע הרעיון הבא

  • טליה אורבך   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:13

    כמה צחקתי!
    מסכימה עם ההצעה שעלתה פה להציע את הפוסטר למועצת טבעון. כל כך מייצג.
    את משו משו משו

  • שמרית   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 9:32

    טוב עוד מחמאה להבוקר! כל הכבוד גם על "וונדר-וומן" – וונדר-ציץ או "מינקת-על" במקרה שלנו..
    זוכרת שכשהסדרה הוקרנה בארץ בשנות ה-80 עוד קראו לה "אשת-חיל"? אז עוד הקפידו על העברית…

  • לימור   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 10:22

    מקסים!!

    תגידי לי אם תרצי שאשתף בדף פייסבוק שלי
    https://www.facebook.com/imahut

  • מיה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 11:57

    תודה אורית. שנון ומצחיק ולגמרי לקוח מהמציאות.
    אני חשבתי שיש הרבה מקום להורות משותפת גם בהנקה, אמנם את מניקה וזה פותר הרבה בעיות, אבל כמו שהראית כמה תמונות אח"כ אישה מניקה זקוקה להרבה תמיכה כדי להצליח, והרבה פעמים הבעל מתגייס ועושה כלים, ושומר על הילדים הגדולים. וכשאין הורות משותפת, את יכולה להוסיף עוד כמה תמונות על ערימות הכביסה והילדים שמתפסים עלייך תוך כדי הנקה.
    להרגשתי הרבה מבעיות ההנקה קשורות לעידן שאנו חיים בו, לדרישות הבלתי פסוקות של מקומות העבודה, לחוסר הטולרנטיות לאמהות מניקות – כמו שהצגת בתמונת המסעדה. אין לנו לגיטימציה אמיתית מהחברה להיות אמהות, ואז אנחנו מתחברות למכונות שאיבה, וכל העסק נהיה הרבה יותר מורכב.
    בשורה התחתונה, העלית נושא מאתגר, בדרך פשוטה ויפה.
    תודה.

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:28

      הי מיה,
      תודה על התגובה המפרטת והמחמיאה.
      את כותבת דברים מעניינים.
      תיכף אכתוב למטה תגובה כללית הנוגעת לדברים שהעלת. אשמח מאוד אם תקראי ותגיבי (רק אם תרצי כמובן :) ).

  • מיכל   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 12:04

    מעולה! מקסים חכם וקולע בדיוק. איזה כיף לראות שאני לא לבד, ועוד בחברה כל כך משובחת :) תודה!

  • חוה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 12:14

    פשוט נפלא. הזדהיתי והתמוגגתי מכל פריים, מכל משפט :-)

  • סו   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 12:45

    מעולה! הרגת אותי עם התירוץ להיות טיפשה! בהיריון הייתי פיקס, אבל טפשת ההנקה… לא קל!

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:30

      אוי הטפשת… זה הרג אותי!
      עדיין תוקף אותי מדי פעם – הקושי "לשלוף" מהזכרון מה שעומד על קצה הלשון – אבל פחות מבתקופה שהנקתי.
      תודה.

  • סיון   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 14:24

    מקסים ומדוייק

  • הגר   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 14:57

    יואו למות מצחוק וכמה שזה מדויק…

  • אורן   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 14:58

    הי אורית! למדתי אצלך בגורן איור שנים שנימה ב-2007.. הפוסט מקסים! הזדהיתי עם כל מילה/איור..(יש לי שני בנים בני שנה וארבע ושלוש וחצי.. ובחרתי להניק (: )

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:35

      אורן!!!
      אני חושבת שאני זוכרת אותך… (מוכשרת ומקורית. היה גם איזה עניין סביב פרוייקט הסיום. זו את?)
      כמה טוב לשמוע ממך! תודה :)

      • אורן   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 20:30

        כן זו אני!! זו שהצליחה לעצבן את כל המורים שלה בפרוייקט הסיום.. ולהיפגע עמוקות מזה שלא הבינו אותי P: תודה על ה"מוכשרת ומקורית".. (: די זנחתי את התחום לפני כבר כמה שנים.. גיליתי שבינתיים טוב לי פשוט להיות אמא. וזהו. (לאחרונה גיליתי שאני לא חייבת להתנצל בגלל זה). אני מניקה הנקה מלאה.. כי זה מה שנוח לי. ברור שלפעמים אני סוג של מתמרמרת – על עצם זה שאני "אשת החיל" (אהבתי..) בבית ושרק אני ושדי הפלא שלי – יכולים להרגיע את קטנצ'יק לטוב ולרע.
        אם יש משהו שלמדתי מהשנייה שנהייתי אמא זה שכולם נורא טובים בלתת עצות.. ולגבי הנקה נותנים גם הרבה עצות גרועות.. אבל אני מאמינה בנוחות ובזה שכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו בהנקה ובכלל.. (:

        • אורית עריף   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 20:36

          לגמרי חמודה. מה שטוב לך.
          ויחד עם זה… זנחת? – טוב, כשתרגישי שאת בשלה ורוצה לחזור, אני מקווה שתחזרי. כי מה שאני זוכרת זה סטודנטית מוכשרת ומקורית שהטילה פצצונת בהגשת סיום ואותי לא עצבנה אלא כמעט להיפך :)

          מקווה להתראות פה בבלוג ובכלל… נשיקות.

  • רחלי   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 15:06

    מקסים!

  • אורית   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 16:49

    מקסים ומשעשע.
    אורית, מניקה, מטבעון :)

  • רוני   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 20:37

    בתור מי שעוברת עכשיו בדיוק את אותו סרט… מצחיק עד דמעות (ואני שונאת לשאוב)
    תודה!!!

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:37

      תודה רוני. גללי תיכף למטה, אכתוב משהו בעניין…

  • מיניקה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 21:26

    מעולה ומדוייק!

  • אורנה   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 21:34

    הי אורית, מדויק ומשעשע כתמיד, כל פריים הוא פיסה מחיי עד עצם היום הזה, את מפליאה לנסח במעט מילים את מה שאנחנו יכולות לחפור עליו ימים ולילות.. הנאה צרופה

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:39

      אורנל'ה אהובה,
      מי יתן יותר שעות חפירה משותפות בשנה הקרובה.
      נשיקות

  • ויק   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 21:47

    קוראת בעיניים טרוטות תוך כדי הנקה ומזדהה עם כל פריים… ביי ותודה, הלכתי להעביר לבין זוגי

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:40

      אוי ויק, מקווה שאת ישנה עכשיו ואוספת כוחות.
      תודה על התגובה.

  • דני   ביום 5 באוקטובר 2014 בשעה 23:09

    ממש נהניתי לקרוא!!

  • נעם שכטר   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:34

    מלא עבודה… אבל איזה יופי!

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:42

      מלא עבודה! (ולמה הטיפוגרפיה נראת כ"כ רע?? – זה תמיד בא בשלב שאין לי כח לנסות לחקור ולפתור את זה… :( )

      תודה רבה ונשיקות

  • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 11:44

    תודה לכלכם!
    זה מאוד מרגש לדעת שהחוויות האישיות שלי מעוררות כזו הזדהות וכל פעם מפתיע מחדש לשמוע שאני מצחיקה. אני! אחד היצורים הכבדים עלי אדמות…
    יחד עם זה, נראה לי שיש נקודה שרציתי להעביר ולא מספיק הצלחתי – את כל הפריימים הירוקים, המצביעים על נקודות בעייתיות בהנקה, לקחתי מאוד ברצינות. כלומר לא ספגתי אותם ואמרתי נו, זה תשלום חובה, אין מה לעשות, אלא נתתי (נתנו אם לדייק) לאבשלום ציצי וסימלאק מגיל 0 לסרוגין.
    האם גם אתן נהגתן ככה? האם יועצות/מדריכות ההנקה בקהל תומכות בגישה כזו?
    הייתי מאוד שמחה לפתח דיון בנושא.
    ושוב, תודה ר ב ה.

    • מיה   ביום 8 באוקטובר 2014 בשעה 16:25

      אורית היקרה, אני חושבת שחוויית ההנקה היא מאוד שונה בין אישה לאישה. לי לא הפריע שהסתכלו עליי במבט עקום, וגם לא היו לי כאבי גב אחרי שינת לילה עם הנקות במיטה. לא נאלצתי לשאוב ומצאתי לא מעט זמן לעצמי. ובילד הרביעי ההנקה היתה החופש שלי. הזמן הקדוש שכולם ידעו שהוא רק שלי ושל התינוק שלי.
      יחד עם זה….
      עזבתי את קריירת ההיי טק שלי כדי להיות אמא. עבורי זה לא היה ויתור, להיפך זו היתה צמיחה. תקופת האמהות אפשרה לי ללמוד המון על עצמי ועל אנשים ולראות הרבה יותר ברור את מבוך העכברים שכולנו רצים בתוכו.
      אז אני לא בעד סימילאק. אני בעד ויתור על מבוך העכברים.
      ויחד עם זה כיוון שכולם בתוכו ולא מוצאים מוצא נראה לי שסימילאק ודומיו זו האפשרות השפויה שנותרה.
      אני מאמינה שרוב יועצות ההנקה מבינות כמה שפיות האם חשובה וכשהשפיות עומדת על הפרק – אז מזל שיש משהו שאפשר לתת לתינוק ולהרגיע את בטנו.
      רק לידיעה תמ"ל משמעותו תרכובת מזון לתינוק – בעיניי זו תרופה. אם אין ברירה נותנים אותה. אם אפשר להמנע – עדיף

  • רחלי השכנה לשעבר   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 13:32

    אוריתוש, אהבתי מאד והתגלגלתי מצחוק בקטע של הסתומה. נשארתי סתומה (ורעבה…) עד היום. לא עבר לי…
    ומעבר לזה, נגע בי מאד המשפט שרב הזמן אין באמת לאן לברוח. נכון מאד להנקה אבל גם להרבה נושאים אחרים באימהות.

    • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 13:43

      תודה מותק,
      אני מסכימה איתך בעירבון מוגבל בעניין ה"בריחה".
      ברור שיש חובות וויתורים אבל יש גם (אצלי) הרבה "בריחות" – ובכוונה שמתי מרכאות, הרי זו לא באמת בריחה. זו פשוט נקודת מבט והחלטה לשים את עצמך וצרכייך לפני אלו של ילדך.
      עייני ערך סימילאק, צהרון וכד'. מי כמונו יודעות שבחבר'ה שלנו בטבעון לא פשוט ליישם סוג כזה של מבט והתנהגות, ועדיין.

      נשיקות, שנה טובה :)

  • ורד קינן   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 16:16

    איזה פוסט מעולה!! כרגיל – מדוייק, רגיש ומצחיק ביחד.

  • אורית עריף   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 17:54

    איזה קטע לדבר דרך פה…
    תודה רבה :)

  • ענת   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 18:43

    כל כך בדיוק! שווה לחכות לך כל פעם, ממש נפלא!

  • מריסה וצלר   ביום 6 באוקטובר 2014 בשעה 20:22

    אורית יקרה, שנון, כמובן, מצחיק, כמובן וגם אמיתי מאוד… במובן. פרסמתי בכל הדפים בפייסבוק שאני מחוברת לנשים בהריון ואחרי לידה. שלא יגידו לא ידענו!! חחחח תמשיכי לעדכן…

  • ליאת   ביום 7 באוקטובר 2014 בשעה 21:41

    אורית
    נתקלתי במקרה בקומקיס.. מזדהה כל כך עם כל מה שנכתב.
    עם הבעד ועם הנגד, אהבתי אפילו את ההתייחסות לקולות שיוצאים מהמשאבה … :)
    לגבי שאלתך, יש לי 3 ילדים. את שלשתם הנקתי, עם הראשון היה קשה מאד בהתחלה, אחכ הסתדר. יועצות הנקה ברובן פאנטיות ולא ממליצות על שילוב תמ"ל. עם ילד ראשון את לוקחת הכל כתורה מסיני, עם השני כבר שיחררתי יותר ובשלישי מהתחלה התעקשתי לשלב גם סימיליק, וזה הוכיח את עצמו.
    לי ההנקה בגיל חצי שנה כבר היתה מעיקה ורק רציתי להפסיק. היה לי קושי עם התחושה שאת לא יכולה לזוז בלי התינוק ומאד מוגבלת בתנועותייך, (למי שלא מצליחה לשאוב).
    תודה לך על דרך יפיפייה להציג את הנושא

  • ורד לב   ביום 8 באוקטובר 2014 בשעה 4:43

    מצאתי את הפוסט דרך קישור כלשהו בפייסבוק.
    מקסים ולגמרי מעביר את המסר ה"מודרני" אם נרצה לקרוא לו כך.

    בתור מניקה למרחקים ארוכים וגם בתור יועצת הנקה אשמח להשתתף בדיון אותו את מבקשת, אולם מאד חורה לי השימוש בביטויים כמו "פנאטיות".
    למה? מאיזה טעם? מאיזו סיבה?

    הרי יש מאחורי ההנקה הרבה קילומטראז' הסטורי וגם מודרני- מדעי, מחקרי ועוד. ויש את הצדדים הרגשיים של אישה שמרגישה שזה הדבר הנכון לעשות עבור הילדים שלה, לא משנה בני כמה הם (שמחה שבטבעון זה נראה ככה… גם בסביבת פ"ח- איפה שאני גרה ברגיל, מלבד בשנה הקרובה- זה נראה כך. גם אירופה- בה אני מטיילת כרגע- לא ראיתי הרמות גבה על הנקה למרחקים ארוכים).
    כמוך, מתחברת לגישה בה לא מדובר בהקרבה, באיזו הימנעות שאני כופה על עצמי.
    אני יותר נוטה לראות בהנקה את הדרך שלי ללמוד להתגמש, ללמוד לחשוב מחוץ לקופסא, ללמוד להיות יצירתית ברגעים מסויימים. וגם… ללמוד לשלב.
    לאו דווקא לשלב תמ"ל (אם כי זו הבחירה המיידית בעידן שלנו…), אלא לשלב תקשורת עמוקה יותר ביני לבין עצמי וביני לבין בן הזוג שלי, הילדים שלי, המשפחה המורחבת, החברה.
    אני יכולה כך להתאמן על לבטא את התחושות שלי ואת הרצונות שלי בצורה ברורה יותר, פחות שיפוטית או פוגענית.

    אני כמובן לא אכנס פה למדע של למה פחות כדאי תמ"ל, אלא אם אין ברירה אחרת כמובן (לא מדברת על מצבים בהם אין מספיק חלב, או יש קשיים אמיתיים בהנקה, אלא על מצב בו אישה בוחרת לשלב מההתחלה בין ההנקה לבין תמ"ל).
    ומצד שני, אם הנקה חלקית זה מה שאת מסוגלת אליו (משלל סיבות), גם זה בסדר גמור בעיניי. עדיף מאי הנקה, נכון?

    בהצלחה בהמשך, נראה לי שאמשיך לעקוב אחר מעללייך, כי נראה מעניין פה

  • ויק   ביום 9 באוקטובר 2014 בשעה 14:42

    ואני חשבתי שאני לא נורמאלית..
    תודה על כל ערבוב המחשבות והתחושות, שכל כך היטבת לאייר ולתאר גם אותי.

    עכשיו נרגעתי !

  • אורית עריף   ביום 9 באוקטובר 2014 בשעה 23:46

    תודה רבה רבה לכל המגיבים.
    מצטערת שנעדרתי מכאן לאיזה זמן, הייתי בחג מנותקת ממחשב…
    מיה, ליאת וורד לב, ששתיים מהן הגיעו לכאן במקרה (ברוך בורא הפייסבוק :) ) תודה מיוחדת על התגובה המשתפת, המפרטת, הנעימה.
    אני חייבת לומר שוב שמה שאני אומרת, מרגישה וחושבת לא נועד לומר לאף אחת עשי/אל תעשי ומבוסס רק על הנסיון הלא גדול שלי (שני ילדים) ועל מה שראיתי אצל חברותי הקרובות שוב – מנקודת מבטי בלבד.
    למה משתמשים במילה פאנטיות? אני לא יודעת, לא השתמשתי בה בעצמי אבל זה גם לא נראה לי כזה מופרך. שמעתי מרבות שזו היתה חוויתן בפגישה עם יועצות/מדריכות הנקה, ששיננו את משנתן, הידע הרפואי, האג'נדה שלהן וכל השאר מבלי לראות ממטר את מי שעומדת מולן.
    למזלי בורכתי בארבע נשות מקצוע (מיכל אוסרי בן אור, טל מגד, אבישג מדר ודר' גבי אייזנברג רומנו) שליוו אותי סביב העניין הזה וראו חוץ מאת צרכיו המיידיים של התינוק, ובסיבוב הקודם של התינוקת, גם את צרכיי וצרכי המשפחה כולה.
    כתבתי ואיירתי את הקומיקס הזה גם כדי להעלות נקודה שלא מצאתי דיבור עליה ברשת ובכלל לגבי המחיר שמשלמת משפחה עם אם מיניקה באופן מלא הנוגע להעדרותו וחוסר שיתופו של האב בהאכלתו, הרגעתו והשכבתו לישון של בנו/בתו. מבחינתי (וגם מבחינת ינון, בנזוגי) מדובר על מחיר כבד. החלטנו, עוד לפני שהתינוק נולד, שנזין אותו מההתחלה במקביל בחלב אם וסימילאק כדי שינון יוכל להיות שותף מלא בכל מה שנוגע לגידולו ולטיפול בו. הרי הוא תינוק של שנינו.

    יש עוד נקודות סביב ההחלטה איך להאכיל את התינוק שלי שהיה לי חשוב לדבר עליהן אבל זו בהחלט המרכזית והבסיסית ביותר (היתר נובעות ממנה).

  • אלינוער   ביום 12 באוקטובר 2014 בשעה 17:01

    מקסים!

  • לירון   ביום 13 באוקטובר 2014 בשעה 8:14

    את מבריקה. הכל. פשוט מבריקה.
    בדיוק נגמלת מהנקות ביום, ממשיכה הנקות בלילה מתוך עצלות. שמחה שאין לי טפטופים מביכים כבר ועצובה לארוז תיק ענק לכל יציאה מהבית בגלל התמ"ל המסורבל והיקר…
    למה אי אפשר לעבור בגיל 8 חודשים ישר מציצי לארוחת רגילה ליד השולחן…
    איפה כל השיניים מסתתרות?….
    שוב – תודה. את מבריקה.

    • אורית עריף   ביום 13 באוקטובר 2014 בשעה 21:41

      איזו תגובה מחממת לב ומצחיקה… תודה :)

  • יעל פנחסי   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 18:25

    נפלא.
    איורים נפלאים, כנות נפלאה. נהיניתי.

    • אורית עריף   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 18:26

      תודה רבה יעל, כיף לקרוא את תגובתך.

  • תמר   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 21:07

    כרגיל, פוסט מושלם. היה שווה לחכות.

  • אורית עריף   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 21:09

    פרת משה רבנו אהובה, טוב שבאת!

  • Putchka Design   ביום 14 באוקטובר 2014 בשעה 22:31

    My wife sent me this, I really enjoyed it as well! Well done and right on time, as we just had baby girl #2 four weeks ago, and she is experiencing this all over again.

    Bravo.

  • איריס סיניגליה   ביום 8 בדצמבר 2016 בשעה 20:14

    מופלאה!!! תענוג אמיתי בכל פעם מחדש עם היצירות שלך!!!

  • איריס בירן   ביום 12 בדצמבר 2016 בשעה 14:48

    נהדר!
    גם האיורים וגם חוש ההומור

  • שלומציון   ביום 15 בנובמבר 2017 בשעה 16:25

    מקסים מקסים
    הזדהיתי עם כל איור

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*